צור קשר     עברית   |  English
דף הבית        על רועי       דמותו כמפקד       צל"ש       בעוז רוחו        אלבום תמונות       הנצחה       מהעיתונות       וידיאו       דברים לזכרו
על רועי     

        
ילדות
צבא
לימודים
דמותו כתלמיד חכם
איש משפחה






































    
ילדות
רועי, בן אהרון ושושנה, נולד ברעננה ביום ב' באב תשל"ה (10.7.1975) אח צעיר ליפעת ונועה. גדל והתחנך ברעננה למד בבית-הספר היסודי "יבנה" ברעננה  ולאחר מכן בחטיבת הביניים של ישיבת 'בני עקיבא' ברעננה ובתיכון הטכנולוגי אמי"ת בר-אילן במגמה הריאלית.

רועי, ילד יפה, בלונדיני, תכול עיניים ושתי גומות בלחיים. ביישן, רגיש ומוכשר בצורה יוצאת דופן. הוא חונך למצוינות ושאפתנות, וניחן במידה רבה של דמיון יצירתי וסקרנות.

מגיל צעיר התגלה כיצירתי, רב כישרונות. סקרן ומעמיק. בהיותו ילד צעיר, אחרי ביקור בפלנטריום, הקים בעצמו "מצפה כוכבים" בבית, בו הדביק על התקרה כוכבים מנייר והקליט את עצמו בהסברים על קלטת שמע כדי ל"שדר" למבקרים.

אחרי ביקור בתערוכה בשם "עם וחילו" הקים בחדרו תערוכה דומה מחיילי משחק וביקש מהמבקרים לכתוב את רשמיהם ב"ספר מבקרים" בתוך מחברת מיוחדת שפתח. כל דבר עניין אותו, הצית את דמיונו ועורר פרץ יצירתיות.

הוא למד בעל-פה את שמות כל ערי הבירה בעולם ודגליהם. צייר בעצמו גלובוס על פוסטר ענק ותלה בבית. בתקופת הנעורים, רועי היה מעורה מאוד בסניף המקומי של 'בני עקיבא', כחניך וכמדריך. האווירה האידיאליסטית שנשבה בסניף בכלל ובחבורה שרועי השתייך אליה בפרט, המדריכים שלו, שנעשו חלקם ברבות הימים תלמידי חכמים וקצינים מצטיינים, - כל אלו הטביעו חותם משמעותי על נפשו של רועי. בתקופה זו בלט בו השילוב בין חוש הומור בריא וחד כשהוא עם חברים ובין רצינות רבה ובלתי אופיינית לבני גילו בכל הנוגע למשימות שלקח על עצמו, ביניהם: קריאת כל התורה בטעמיה ונגינה על פסנתר וסקסופון. צחוקו המתגלגל הפך לסמל המסחרי שלו. רועי ניחן גם בכושר משחק, וכשהיו הצגות והופעות באירועים שונים של הסניף, הוא היה משיל מעליו את ביישנותו, עולה לבמה ומצחיק את הקהל עד דמעות.  בשבת ארגון בבני עקיבא עלה על הבמה בחיקוי כמעט מושלם במערכון הנודע של "משה והאורנג'אדה" של דודו טופז.

רועי מאוד הקפיד לא לפגוע באחרים, ואף פעם לא בנה את ההומור שלו על עלבונות. בתקופה זו התפתחה בקרבו אהבת ארץ ישראל, והוא הרבה לטייל בשביליה, הריה ונחליה.

רועי למד בתיכון בבית הספר הטכנולוגי שליד אוניברסיטת בר-אילן, והצטיין בלימודיו. את הבגרות במתמטיקה סיים כבר בכיתה י' ועוד בשנות התיכון הספיק לעשות מספר קורסים לתואר ראשון במתמטיקה.

רועי היה פעיל בהרבה חוגים, כי כל דבר עניין אותו ובכל דבר גם הצטיין. הוא שיחק שח-מט וזכה בתואר אלוף הנוער ברעננה. שיחק כדורסל וכדורעף ושילב בתוך כל זה גם פעולות בתנועת בני-עקיבא. והתנדבות במרכז קליטה ברעננה בקרית התורה בטעמים מדי שבת.

             

ספד לו חברו הטוב נתנאל אלישיב: "רועי, כמה מעלות טובות היו בך. לא היתה תכונה או מעלה או מידה משובחת שלא הייתה בך. ריבונו של עולם חילק לך בנדיבות מכל הטוב שהוא יעד למין האנושי: חכמה וחן, גבורה ושמחת חיים, ענווה, תום וחוש הומור בריא. על כל אלה לא צריך שאני אספר, כי כל מי שבא איתך במגע לא יכול היה שלא להבחין באישיותך המקסימה, הנדירה. אמנם כלפי חוץ ידעת ללבוש ארשת של רצינות ואפילו קשיחות במקום בו חשבת שהדבר דרוש, אבל מהר מאוד גילה כל מי שהיה בסביבתך איזה לב חם פועם בך. איזה רכות ועדינות פנימית יש בך..."


צבא

בשנת תשנ"ד (1993-1994), בתום לימודיו התיכוניים, החליט רועי ללמוד במכינה הקדם-צבאית

 'בני דוד' שביישוב עלי, במחזור ו'. רועי השתלב בטבעיות במכינה, ותואר על ידי רבותיו כרציני באופן יוצא דופן בלימודיו. בעלי חברו יחד שמחת הנעורים של רועי וכישוריו המרובים למשנתו העמוקה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שהפכה עבור רועי למצפן להמשך הדרך. בתקופה זו הוא גם שקד על כושרו הגופני, השתתף בקביעות במד"סי סיירות שנמשכו כל הלילה בימי חמישי, ובסמוך לגיוס הגביר את האימונים, לרבות ריצות ארוכות מרעננה עד נתניה וחזרה.

לאחר שנת הלימוד בעלי בה העמיק את אמונתו והתחזק התגייס לצבא- באוגוסט 1994 למסלול עורב צנחנים. כחצי שנה אחרי תחילת המסלול,  הוחלט בצה"ל להקים יחידה קטנה ואיכותית שתתמחה בלוחמת גרילה, כדי לשפר את הלחימה בדרום לבנון נגד ארגון החיזבאללה. הצוות של רועי הועבר כולו, יחד עם צוותים נוספים מיחידות מובחרות וסופחו להקים מחדש את יחידת "אגוז". הכומתה האדומה הוחלפה בחומה. ביחידה זו עתיד היה רועי לשרת את רוב שנותיו בצה"ל.

 

 

המסלול לא היה קל עבור רועי, שהיה צריך להתאמץ במיוחד כדי לעמוד בדרישות הפיזיות של המסלול המפרך, אך רועי - נאמן למשפט שנעשה הסיסמה שלו: "קשה זה טוב" - התגבר על הקשיים הפיזיים והנפשיים והיה ללוחם מוכשר. 

             

רועי בלט ביכולת הניווט המופלאה שלו ומהר מאוד הבינו חבריו לצוות וליחידה שניתן לסמוך עליו. חברו לצוות איל ויטנברג ספד לו: "התגלית כאדם חכם ביותר, שנון, צנוע, בעל אינטליגנציה ריגשית ושיכלית כאחד. בעל חוש הומור, יכולת ניווט מדהימה, אחד מהחברה, לוחם מקצוען ומיומן שהמושג "ויתור עצמי" לא קיים אצלו בלקסיקון..."

רועי התגלה כבעל נחישות בלתי רגילה לסיים דברים כמו שצריך ולא לוותר. לאחר כעשרה חודשי פעילות מבצעית מאוד אינטנסיבית בלבנון, יצא לקורס קצינים ביוני 1996. עם סיום קורס הקצינים בבה"ד 1, חזר לשרת כמפקד מחלקה של טירונים ב"אגוז". רועי הרגיש שהוא חלק מצוות שבונה משהו חדש, כינה זאת חלוציות בגלל שהיה מדובר באימונים מסוג שונה- ניווט ולחימה בשטח סבוך שעד לאותו שלב לא ידעו בדיוק מה זה. רועי שירת כמ"מ טירונים במשך 8 חודשים, ומפקד צוות מבצעי עוד 8 חודשים ועוד 4 חודשים כמפקד צוות מבצעית נוסף.

מאז שסיים את לימודיו בעלי, התגעגע רועי לספסל הלימודים, ועשה ככל יכולתו להמשיך ללמוד תורה גם במהלך השירות הצבאי השוחק. פקודיו זוכרים אותו בתקופה זו לומד תורה בהזדמנויות שונות בשטח, בג'יפ או במאהל. ומקפיד לקרוא "דף יומי" בהתמדה מלאה.

             

באוגוסט 1998 השתחרר מהצבא וחזר למכינה בעלי כבוגר. בעלי קיימות תוכניות לבוגרי צבא בלימודי ישיבה ובמשך שנה הקדיש עצמו ללימודי קודש.  טייל כחודשיים באפריקה וזימבבואה יחד עם שניים מחבריו: שוליק לשם ואבנר לשם. גם שם הקפיד לשמור על המצוות על הכשרות והשבת אפילו שהתנאים בג'ונגל אפריקאי כמעט שלא מאפשרים זאת.

מספר חברו לטיול שוליק לשם: סוף אוקטובר 1998, בוצוואנה – אפריקה. חזרנו מטיול של 4 ימים בשמורת האוקוונגו, זוהי דלתא של נהר גדול (נהר האוקוונגו) המגיע מאנגולה ומסתיים בשטח ענק של ביצות בצפון מערב בוצוואנה. כדי להיכנס ולצאת מהאי המוקף מים טסנו בפייפר קטנטן שבקושי נכנסנו בו ארבעתנו – קליין, אבנר, עמיאל ואני. חזרנו בטיסה למאון "העיר הגדולה" ממש לפני שבת. היה לנו בקושי שעתיים להתארגן.

העמסנו את הדברים על הג'יפ ויצאנו לחפש אכסניה להעביר בה את השבת. בגלל קוצר הזמן לא היינו בררנים ובחרנו איזה פונדק קטן שמאחוריו היה שטח פתוח גדול ומגודר. בעל המקום הסכים שנקים אוהל בשטח המגודר שמאחוריו, וכך במהירות ובנוהל הרגיל הקמנו את האוהל, אבנר ועמיאל כרגיל ישנו בג'יפ על מזרון שהלוואי והיה לי כזה בבית, וקליין ואני כמו תמיד פתחנו את האוהל וארגנו אותו לשהייה בשבת.

המשימה הבאה היתה להכין ארוחת בזק לקראת שבת. חממנו 2 מנות חמות, והשארנו אותם מכוסות כדי שישארו חמות עד אחרי התפילה. הלכנו לפונדק ושילמנו מראש על 2-3 קוקה קולה שניקח במהלך השבת. (היה מסובך להסביר להם למה אנחנו משלמים על משהו שאנחנו בינתיים בכלל לא לוקחים).

התפללנו קבלת שבת וערבית וישבנו לאכול את האוכל שהכנו מראש. כשקמנו בבוקר ההמולה היתה גדולה, כל החצר הגדולה )בגודל של חצי מגרש כדורגל) היתה מלאה באנשים שבנו דוכנים, פרקו משאיות והרכיבו במה ענקית. מין סיטואציה הזויה שכזאת, אנשים מתאספים הדוכנים מוקמים ובתוך כל התכונה השוקקת עומד לו אוהל לא קשור שיושביו גם הם נראים תלושים מכל מה שמסביב ולא מראים סימנים של מי שמתכוון לזוז. אחרי בירור קצר התברר שבמוצאי שבת מתוכננת הופעה של להקת רוק גדולה מאוד ומפורסמת שהגיע במיוחד מדרום אפריקה.

במהלך רוב היום די התעלמו מאיתנו, עד שבצהריים הגיעו הנציגים הראשונים לשאול מתי אנחנו מתכוונים לפרק את האוהל כי אנשים צריכים להתחיל להגיע.

אנחנו מצדנו הלכנו לבקש אישור מיוחד מבעל הפונדק להשאיר את האוהל שלנו על תילו עד למוצ"ש מה שהפך אותנו לעוד יותר מוזרים ממה שהם כבר חשבו ממילא.

לאט לאט התחיל להיכנס הקהל להופעה, כל דוכני השתיה, הבמה, התאורה והסאונד כבר מוכנים והאוהל עומד. כבר היה שלב שהיו אלפי אנשים והאוהל שלנו עדיין עמד, מחכה למוצאי שבת.

מוצ"ש אכן הגיע בסוף, אבל לא נשארנו להופעה היינו צריכים ליסוע 800 ק"מ באותו לילה כדי להגיע בבוקר לגבול עם זימבבווה."

             

 במהלך שנה זו פנה אליו חגי מרדכי, מפקד "אגוז" דאז, והציע לרועי להיות מפקד הכשרות ביחידה. אחרי שנה של תהליך עצמי מיוחד, חזר רועי לצבא כמ"פ הכשרות, כמי שבונה את המסלול של "אגוז" ומכשיר את הלוחמים. שם עשה רועי מפנה בכל מה שקשור לפיקודיות ול"דיסטאנס" כדי להכשיר את הלוחמים לחשיבה בוגרת ועניינית כדי שהמעבר ל"מבצעית" יהיה ממוקד, ולא תהיה פריקת עול והפרות משמעת. רועי הלך עם המהלך הזה קדימה ובנה מסלול שהיווה מודל לדרכה העתידית של "אגוז".

עם הנסיגה מלבנון עבר לתפקיד מ"פ. עתיד יחידת "אגוז" לא היה ברור, אך רועי פיתח יכולות אימון שהתאימו לנסיבות. כך רועי, תמיד היה חושב, אסטרטג ומתכנן ומביא רעיונות ודברים חדשים גם בתחום הפיקודיות, הלוחמה והצבאיות.

             

גם בסגנון הפיקוד שלו התאפיין רועי ביכולת לכלול באישיותו תכונות שנראו לאחרים כניגודים: כשפיקד על טירונים ידע לנהוג בקשיחות כדי לחשלם ולהפוך אותם מאזרחים ללוחמים, וכשפיקד על חיילים ותיקים ידע לכבדם ולהניע אותם לבצע את המשימות ברוח טובה, ללא צורך בהישענות מרובה על סמכות פורמלית.

בשנת תש"ס (2000) נסוג צה"ל מרצועת הביטחון שהקים בדרום לבנון. לקראת היציאה ביקש מרועי מפקד אגוז דאז, חגי מרדכי, לתכנן ולנהל מארב בו ישתתפו חיילי פלוגת ההכשרות של אגוז בעומק השטח, כדי שהחיילים הצעירים יספיקו "לטעום טעם של לבנון". היציאה הפתאומית, שלא במועד המתוכנן, מצאה את הצוות שרועי שלח בעיצומה של הפעילות, כשרועי עצמו ישב בכוננות במוצב צה"ל בבינת ג'בל.

לצוות לא היה מוצב בטוח אליו יוכלו לחזור כיוון שפונה בעודם בשטח. רועי יחד עם צוותו, פונו בסופו של דבר באמצעות מסוק.


לימודים

מיד עם נישואיו יצא ללימודי תואר ראשון בהנדסת תעשיה וניהול במכללת יהודה ושומרון באריאל.  במסגרת תוכנית אופק לאנשי קבע.

רועי בחר ללמוד הנדסת תעשייה וניהול. למרות שהתקבל לטכניון, שנחשב יוקרתי יותר, הוא העדיף ללמוד במכללת אריאל, כדי שיוכל להמשיך לגור בעלי ולהרבות בלימוד תורה. בתקופה זו סדר יומו של רועי החל בחמש בבוקר, כשהוא היה נוסע לאסוף את הרב קשתיאל. השניים למדו בחברותא ב'כולל' של עלי עד לשעות הצהרים המאוחרות, כמעט ללא הפסקה. רק אנשים ספורים ידעו את היקף לימודיו בתקופה זו. יחד עם הרב קשתיאל למד רועי בעיון פרקים מן המסכתות הקשות בש"ס, חלקים נרחבים משולחן ערוך 'חושן משפט' וספרי אמונה, בייחוד ספרי המהר"ל מפראג. בלימוד גמרא רועי נהנה במיוחד מן העיון המסיבי, מאיתור הציר המרכזי שכל הסוגיה סובבת סביבה ומהעמקה בשיטות הראשונים והאחרונים על הסוגיה. רועי התעלה בלימודיו, וכל מי שעמד אז בקשר עמו לא יכול היה שלא להבחין - למרות כל ניסיונותיו להצניע זאת - בהתעצמותו בתורה ויראת שמיים. רק אחר הצהרים ורק כשממש היה צריך היה מתפנה ללימודים במכללה ועם זאת סיים את לימודיו שם  בהצטיינות יתירה. בכל שנה קיבל מלגת הצטיינות ו"חסך לצבא" את מימון לימודיו.

             

 את עבודת הגמר עשה בייעול ארגון החסד "הכוח לתת". בהקדמה לעבודתו כתב:

"מקצוע התעשיה והניהול עוסק בעיקר בחקר ויעול מערכות שונות: מערכות עובדים, מכונות והיחס בינהם, מכירות, מלאי, שיווק, מבנים ארגוניים וכדו'. אך בעוד שבד"כ אנו חוקרים ומנסים ליעל מערכות השייכות לחברות כלכליות או ממשלתיות, אפשר גם לנסות וליעל את ארגוני הצדקה והחסד וליצור חסד מאורגן".

חשב רועי שבמקום לכתוב עבודה על התייעלות כלכלית של חברה, כנהוג, מוטב לכתוב עבודה על התייעלות של ארגון חסד. וביחד עם חברו בני קופרמן הגיש עבודה ברוח זו.

             

רועי סיים את לימודי התואר תוך 3.5 שנים (בד"כ לימודים אלו אורכים 4 שנים). וזאת כדי שיוכל למהר ולחזור לצבא.



דמותו של רועי כתלמיד חכם 

בראש ובראשונה רועי ראה בלימוד התורה התמידי והמאומץ את נשמת אפו. התורה היתה חיים עבורו, מקור לשאיפות, לצמיחה אישית ולהרחבת הרוח. התמדתו היתה מן המרשימות, כמעט תמיד אחז ספר בידו, לומד ומעיין, כמעט מעולם לא שח שיחה בטלה ומעולם לא מצאו אדם כשהוא מתרפה מדברי תורה. כך בהיותו בישיבה וכך גם בשיבתו לצבא- למד תלמוד בבלי מדי יום, ומה שלא הספיק בימות החול העמוסים השלים בשבתות.

הלימוד הישיבתי הרגיל היה לחם חוקו, הוא אהב את העיון התלמודי, ודרש מעצמו ריכוז והעמקה מקסימליים. עדינות נפשו, יושרו וחתירתו לאמת, יחד עם שלוותו ויציבותו אפשרו לו לבנות בנין איכותי אשר הלך והתעצם מיום ליום ומשנה לשנה. מהר מאוד היה מניח את האצבע על מרכז הסוגיה, סבוכה ככל שתהיה, ומתוך סקרנות וצימאון חיפש כל שביב סברה או מידע שיעזרו בליבון הנכון ולהגעה ישרה להגדרות היותר מדויקות.

בין אם למד דיני ממונות ובין אם דינים הקשורים למשפחה, בין אם למד מחשבת ישראל ובין אם הלכות יום-יום מעשיות, ממוקד היה, בהיר ערני וקשוב.

הענווה הגדולה בה התאפיין הפכה את לימודו לצימאון ללמוד מכל חכם, מכל מעיין נובע ואהבת התורה עלתה וגדלה בו ולימוד התורה הפך לשגרת חייו של רועי, לזרימת נפשו.

בידינו נשארו סיכומיו הרבים שמילאו את מחברותיו, עדות כתובה לאילן המלבלב שנגדע באיבו המלא חוכמה ותבונה.

חבל על ספר שנגנז, חבל על האבדון ולא משתכחין על גדלות שכה קשה למוצאה.



איש משפחה

בשנת תשס"ב (2002) הכיר רועי את שרה לבית שלין,ילידת דנמרק, תושבת ירושלים. הם הכירו בזכות חברים משותפים ותוך זמן קצר מאוד היה ברור לשניהם שהם רוצים להקים יחד בית נאמן בישראל. בחודש ניסן באו בברית הנישואין וקבעו את ביתם בעלי.

במהלך השנים בהן למד במכללה נולדו לזוג שני בנים- גלעד ויואב אותם גידל עם שרה במסירות ואהב עד מאוד.

במהלך שנים אלו למד רועי את לימודי התואר הראשון, שנים שאיפשרו לו במקביל לבנות את הקן המשפחתי. רועי היה בעל מסור ואיש משפחה למופת, שהשקיע רבות בילדיו, והרבה לטייל ולשחק איתם. היה  נוהג לרוץ עם ילדיו כשהם חבוקים בזרועותיו ולשיר להם שירים. גלעד מאוד אהב מכוניות ולכן היה מושיב אותו על ברכיו ליד ההגה בחניה ברכב הצבאי ומסביר לו את מהלכי המכונית "על יבש".

בזיכרונם של תושבים רבים מן היישוב עלי חרותה התמונה של רועי עם תינוק במנשא או בעגלה, בדרך מבית הכנסת או סתם כך ברחוב.

             

בתחילת תשס"ו (2006) החל רועי בתפקיד סגן מפקד גדוד 51 של גולני. למרות השוני בין הגדוד לבין אגוז, ולמרות שהוא חזר מתקופה ארוכה של לימודים, רועי נכנס לתפקיד במהירות ובהצלחה, ונוצרה כימיה מיוחדת בינו לבין מפקד הגדוד, יניב עשור, שהרבה להתייעץ עם רועי על כל מה שקורה בגדוד. רועי השתמש בחוש ההומור שלו כדי לרכך מתחים שנוצרים מטבע העבודה הצבאית הסיזיפית, והשרה אווירה נינוחה מבחינה חברתית אך בלתי מתפשרת מבחינה מקצועית, שהשפיעה לטובה על תפקודו של הגדוד. למרות האינטנסיביות של התפקיד, רועי לא ויתר על לימוד הדף היומי, וכשנכנס לפיגור, היה משלים אותו בשבת. הוא אהב את החיילים הפשוטים, ולא הסתתר מאחורי דרגותיו.

             

 מההספד של סא"ל עשור: "זכות גדולה נפלה בחלקי להכירך מקרוב בשנה וחצי האחרונות וליהנות מאורך ומשפע אישיותך, אישיות עגולה, מורכבת, רב מימדית המקיימת בתוכה הרמוניה ואחדות של ניגודים, מלא חוכמה  ותבונה היודע גם להעריך דברים פשוטים. יסודי, דקדקן, יורד לפרטי פרטים. אך לעולם רואה את הכלל, השלם, הרצף. מנגן בסקסופון ובפסנתר. אוחז בנשק ומקצוען בלחימה . מלא רוך, אהבה ועדינות נפש. מסתער בעוז ובנחישות. שקט, עניו, צנוע, מנהיג, כאריזמטי, סוחף, מוביל".