צור קשר     עברית   |  English
דף הבית        על רועי       דמותו כמפקד       צל"ש       בעוז רוחו        אלבום תמונות       הנצחה       מהעיתונות       וידיאו       דברים לזכרו
צל"ש     

בתקופה שלאחר הנסיגה מלבנון היה קיים חוסר ודאות לגבי מהות פעילותה של יחידת "אגוז", שתכלית קיומה המקורית ניטלה ממנה. רועי - שימש בתפקיד מפקד פלוגה מבצעית ב'אגוז' - לא אמר נואש, ויחד עם קצינים נוספים ביחידה, חתר למגע, וחיפש את הדרך להביא את הניסיון שצבר בלבנון לידי ביטוי בזירות אחרות. ההזדמנות שלו הגיעה בשנת תשס"א (2001), עת התבקש להגיש תכנית מבצעית להתמודדות עם חוליות שיורות על כוחות צה"ל באזור שכם.

היה מדובר בציר שעולה משבי שומרון להר עיבל . עליו היו מניחים מטענים המשולבים בירי ממארב כמעט כל שבוע. באותם ימים זו הייתה נקודת ציון משמעותית כי מירב הפעילות בשטחים התקיים  בדיוק שם . מפקד היחידה דאז תמיר ידעי הורה לרועי לתכנן מבצע שיתקיים בציר זה .

שתי פלוגות קיבלו לידיהן את ביצוע המשימה אליה התכוננו כשבוע וחצי. רועי סיפר שהשקיע לא מעט בהכנות למבצע הזה מבחינת נוהל קרב, אימוני הצוותים המעורבים, ניתוח השטח, ההיטעמות בשטח לאורך זמן, לימוד אורח חיי האויב שמתגורר סמוך מאוד למקום, בניית מודל של הציר וכן הלאה. למעשה רועי דאג לכל הפרטים כמו גם להכנה מדוקדקת שלא משאירה מקום לספק. בצורה מקצועית ואיכותית.

ההיטמעות בשטח לא היתה פשוטה , רועי טען שזה לא היה דומה כלל ללבנון, שם היתה רצועת ביטחון שלא איפשרה להיות כ"כ קרובים לכפרים. בפעילות זו הקירבה לשכם היתה משמעותית ולכן היתה לכך חשיבות רבה מאוד בהכנות המקדימות  וביכולת להיטמע בשטח.

בלילה השני למארב חוליית המ"פ רועי זיהתה דמויות רחוקות שהחלו להתקרב לעברם. הזיהוי נהיה ברור: שלושה מחבלים התקרבו לעבר הציר של הר עיבל.

אחד מהם הוריד את התיק והשני החל לעדור עם מעדר ולחפור. השלישי בדק את המקום בו יניח את המטען. רועי נתן פקודה  לכוח לפתוח באש ולצאת להסתערות.

במהלך ההסתערות נהרגו שני מחבלים, השלישי נפצע וברח.

בשלב הזה נגמר הקרב הזה. אך הצוותים זיהו אמבולנסים שחילצו את הפצוע שברח אליהם ובמקביל פרקו חמושים מתוך האמבולנסים. החמושים התפצלו למספר מקורות אש והחלו לירות לכיוון החיילים. חיילי אגוז תפסו מחסות והחליטו לא לפתוח באש על המחבלים האלו מסיבות טקטיות. נשארו שקטים, תוך שהם שוכבים במקום, ומדלגים למקום יותר מוגן וכל הזמן הזה המחבלים המשיכו לירות עליהם, תוך כדי כך שהאש הולכת ומתחזקת.

בשלב הזה האמבולנסים טיפסו לציר שעולה להר עיבל, פרקו מהם חמושים והחלו להתקרב לנקודת הנחת המטען.

כשהחמושים התקרבו לטווח האש של החיילים הם מחליטים לפגוע בהם, והחלו לצאת להסתערות. החיילים הרגו  את שלושת החמושים, בסך הכול חמישה מחבלים. בשלב הזה כל המחבלים שירו עליהם מרחוק, נסוגו לאחור, האמבולנסים מיד ברחו למטה, וכל החמושים שליד האמבולנסים עלו עליהם, ונסוגו .

זו היתה הפעם הראשונה בה רועי נתקל, למרות שבלבנון היה נמצא שעות ארוכות במארבים. פעם רועי אמר שהוא חישב שמתוך סך החיים שלו, חמישה חודשים הוא היה למעשה במארבים.

עוד הוא אמר: "צריך מבנה אישיות שיודע להתמודד עם הסבלנות עם אורך הרוח, קור הרוח, וגם אחרי שנהרגים מחבלים יש לעשות בדיוק מה שעושים באימונים, לא מתבלבלים, לא מתרגשים יותר מדי, יציאה, פתיחה באש, הסתערות." (מתוך ראיון לכתבה מאת עומרי אסנהיים)

מבחינת יחידת אגוז  זו היתה ההיתקלות הראשונה המשמעותית, היה מדובר במבצע עם הרבה לוחמים, שתי פלוגות, שנכנסו לשטח, נטמעו והצליחו במשימה שלהם. מארב איכותי שהביא לתוצאות.

שנה אחרי פעילות אלוף פיקוד מרכז החליט להעניק לחיילים תעודות הערכה.

רועי, בצניעות אופיינית, נמנע מלספר לאחרים על התעודה, שהוסתרה על ידו בביתו ואף ביקש מבני משפחתו לא לדבר על כך.  

רועי מדבר על הפעולה > 

סודי ביותר סרטו של גדי סוקניק, קשת ערוץ 2