רס"ן רועי קליין ז"ל

רועי, בן אהרון ושושנה, נולד ברעננה ביום ב' באב תשל"ה (10.7.1975) אח צעיר ליפעת ונועה.
גדל והתחנך ברעננה למד בבית-הספר היסודי "יבנה" ברעננה ולאחר מכן בחטיבת הביניים של ישיבת 'בני עקיבא' ברעננה ובתיכון הטכנולוגי אמי"ת בר-אילן במגמה הריאלית.
רועי, ילד יפה, בלונדיני, תכול עיניים ושתי גומות בלחיים. ביישן, רגיש ומוכשר בצורה יוצאת דופן. הוא חונך למצוינות ושאפתנות, וניחן במידה רבה של דמיון יצירתי וסקרנות.
מגיל צעיר התגלה כיצירתי, רב כישרונות. סקרן ומעמיק. בהיותו ילד צעיר, אחרי ביקור בפלנטריום, הקים בעצמו "מצפה כוכבים" בבית, בו הדביק על התקרה כוכבים מנייר והקליט את עצמו בהסברים על קלטת שמע כדי ל"שדר" למבקרים.
אחרי ביקור בתערוכה בשם "עם וחילו" הקים בחדרו תערוכה דומה מחיילי משחק וביקש מהמבקרים לכתוב את רשמיהם ב"ספר מבקרים" בתוך מחברת מיוחדת שפתח. כל דבר עניין אותו, הצית את דמיונו ועורר פרץ יצירתיות.
הוא למד בעל-פה את שמות כל ערי הבירה בעולם ודגליהם. צייר בעצמו גלובוס על פוסטר ענק ותלה בבית. בתקופת הנעורים, רועי היה מעורה מאוד בסניף המקומי של 'בני עקיבא', כחניך וכמדריך. האווירה האידיאליסטית שנשבה בסניף בכלל ובחבורה שרועי השתייך אליה בפרט, המדריכים שלו, שנעשו חלקם ברבות הימים תלמידי חכמים וקצינים מצטיינים, - כל אלו הטביעו חותם משמעותי על נפשו של רועי. בתקופה זו בלט בו השילוב בין חוש הומור בריא וחד כשהוא עם חברים ובין רצינות רבה ובלתי אופיינית לבני גילו בכל הנוגע למשימות שלקח על עצמו, ביניהם: קריאת כל התורה בטעמיה ונגינה על פסנתר וסקסופון.
צחוקו המתגלגל הפך לסמל המסחרי שלו. רועי ניחן גם בכושר משחק, וכשהיו הצגות והופעות באירועים שונים של הסניף, הוא היה משיל מעליו את ביישנותו, עולה לבמה ומצחיק את הקהל עד דמעות. בשבת ארגון בבני עקיבא עלה על הבמה בחיקוי כמעט מושלם במערכון הנודע של "משה והאורנג'אדה" של דודו טופז.
רועי מאוד הקפיד לא לפגוע באחרים, ואף פעם לא בנה את ההומור שלו על עלבונות. בתקופה זו התפתחה בקרבו אהבת ארץ ישראל, והוא הרבה לטייל בשביליה, הריה ונחליה.
רועי למד בתיכון בבית הספר הטכנולוגי שליד אוניברסיטת בר-אילן, והצטיין בלימודיו. את הבגרות במתמטיקה סיים כבר בכיתה י' ועוד בשנות התיכון הספיק לעשות מספר קורסים לתואר ראשון במתמטיקה.
רועי היה פעיל בהרבה חוגים, כי כל דבר עניין אותו ובכל דבר גם הצטיין. הוא שיחק שח-מט וזכה בתואר אלוף הנוער ברעננה. שיחק כדורסל וכדורעף ושילב בתוך כל זה גם פעולות בתנועת בני-עקיבא. והתנדבות במרכז קליטה ברעננה בקרית התורה בטעמים מדי שבת.
ספד לו חברו הטוב נתנאל אלישיב: "רועי, כמה מעלות טובות היו בך. לא היתה תכונה או מעלה או מידה משובחת שלא הייתה בך. ריבונו של עולם חילק לך בנדיבות מכל הטוב שהוא יעד למין האנושי: חכמה וחן, גבורה ושמחת חיים, ענווה, תום וחוש הומור בריא. על כל אלה לא צריך שאני אספר, כי כל מי שבא איתך במגע לא יכול היה שלא להבחין באישיותך המקסימה, הנדירה. אמנם כלפי חוץ ידעת ללבוש ארשת של רצינות ואפילו קשיחות במקום בו חשבת שהדבר דרוש, אבל מהר מאוד גילה כל מי שהיה בסביבתך איזה לב חם פועם בך. איזה רכות ועדינות פנימית יש בך..."

לימודים

מיד עם נישואיו יצא ללימודי תואר ראשון בהנדסת תעשיה וניהול במכללת יהודה ושומרון באריאל. במסגרת תוכנית אופק לאנשי קבע.
רועי בחר ללמוד הנדסת תעשייה וניהול. למרות שהתקבל לטכניון, שנחשב יוקרתי יותר, הוא העדיף ללמוד במכללת אריאל, כדי שיוכל להמשיך לגור בעלי ולהרבות בלימוד תורה. בתקופה זו סדר יומו של רועי החל בחמש בבוקר, כשהוא היה נוסע לאסוף את הרב קשתיאל. השניים למדו בחברותא ב'כולל' של עלי עד לשעות הצהרים המאוחרות, כמעט ללא הפסקה. רק אנשים ספורים ידעו את היקף לימודיו בתקופה זו. יחד עם הרב קשתיאל למד רועי בעיון פרקים מן המסכתות הקשות בש"ס, חלקים נרחבים משולחן ערוך 'חושן משפט' וספרי אמונה, בייחוד ספרי המהר"ל מפראג. בלימוד גמרא רועי נהנה במיוחד מן העיון המסיבי, מאיתור הציר המרכזי שכל הסוגיה סובבת סביבה ומהעמקה בשיטות הראשונים והאחרונים על הסוגיה. רועי התעלה בלימודיו, וכל מי שעמד אז בקשר עמו לא יכול היה שלא להבחין - למרות כל ניסיונותיו להצניע זאת - בהתעצמותו בתורה ויראת שמיים. רק אחר הצהרים ורק כשממש היה צריך היה מתפנה ללימודים במכללה ועם זאת סיים את לימודיו שם בהצטיינות יתירה. בכל שנה קיבל מלגת הצטיינות ו"חסך לצבא" את מימון לימודיו.
את עבודת הגמר עשה בייעול ארגון החסד "הכוח לתת". בהקדמה לעבודתו כתב:
"מקצוע התעשיה והניהול עוסק בעיקר בחקר ויעול מערכות שונות: מערכות עובדים, מכונות והיחס בינהם, מכירות, מלאי, שיווק, מבנים ארגוניים וכדו'. אך בעוד שבד"כ אנו חוקרים ומנסים ליעל מערכות השייכות לחברות כלכליות או ממשלתיות, אפשר גם לנסות וליעל את ארגוני הצדקה והחסד וליצור חסד מאורגן". חשב רועי שבמקום לכתוב עבודה על התייעלות כלכלית של חברה, כנהוג, מוטב לכתוב עבודה על התייעלות של ארגון חסד. וביחד עם חברו בני קופרמן הגיש עבודה ברוח זו.
רועי סיים את לימודי התואר תוך 3.5 שנים (בד"כ לימודים אלו אורכים 4 שנים). וזאת כדי שיוכל למהר ולחזור לצבא.

דמותו של רועי כתלמיד חכם

בראש ובראשונה רועי ראה בלימוד התורה התמידי והמאומץ את נשמת אפו. התורה היתה חיים עבורו, מקור לשאיפות, לצמיחה אישית ולהרחבת הרוח. התמדתו היתה מן המרשימות, כמעט תמיד אחז ספר בידו, לומד ומעיין, כמעט מעולם לא שח שיחה בטלה ומעולם לא מצאו אדם כשהוא מתרפה מדברי תורה. כך בהיותו בישיבה וכך גם בשיבתו לצבא- למד תלמוד בבלי מדי יום, ומה שלא הספיק בימות החול העמוסים השלים בשבתות.
הלימוד הישיבתי הרגיל היה לחם חוקו, הוא אהב את העיון התלמודי, ודרש מעצמו ריכוז והעמקה מקסימליים. עדינות נפשו, יושרו וחתירתו לאמת, יחד עם שלוותו ויציבותו אפשרו לו לבנות בנין איכותי אשר הלך והתעצם מיום ליום ומשנה לשנה. מהר מאוד היה מניח את האצבע על מרכז הסוגיה, סבוכה ככל שתהיה, ומתוך סקרנות וצימאון חיפש כל שביב סברה או מידע שיעזרו בליבון הנכון ולהגעה ישרה להגדרות היותר מדויקות.
בין אם למד דיני ממונות ובין אם דינים הקשורים למשפחה, בין אם למד מחשבת ישראל ובין אם הלכות יום-יום מעשיות, ממוקד היה, בהיר ערני וקשוב.
הענווה הגדולה בה התאפיין הפכה את לימודו לצימאון ללמוד מכל חכם, מכל מעיין נובע ואהבת התורה עלתה וגדלה בו ולימוד התורה הפך לשגרת חייו של רועי, לזרימת נפשו. בידינו נשארו סיכומיו הרבים שמילאו את מחברותיו, עדות כתובה לאילן המלבלב שנגדע באיבו המלא חוכמה ותבונה.
חבל על ספר שנגנז, חבל על האבדון ולא משתכחין על גדלות שכה קשה למוצאה.

איש משפחה

בשנת תשס"ב (2002) הכיר רועי את שרה לבית שלין, ילידת דנמרק, תושבת ירושלים. הם הכירו בזכות חברים משותפים ותוך זמן קצר מאוד היה ברור לשניהם שהם רוצים להקים יחד בית נאמן בישראל. בחודש ניסן באו בברית הנישואין וקבעו את ביתם בעלי.
במהלך השנים בהן למד במכללה נולדו לזוג שני בנים- גלעד ויואב אותם גידל עם שרה במסירות ואהב עד מאוד.
במהלך שנים אלו למד רועי את לימודי התואר הראשון, שנים שאיפשרו לו במקביל לבנות את הקן המשפחתי. רועי היה בעל מסור ואיש משפחה למופת, שהשקיע רבות בילדיו, והרבה לטייל ולשחק איתם. היה נוהג לרוץ עם ילדיו כשהם חבוקים בזרועותיו ולשיר להם שירים. גלעד מאוד אהב מכוניות ולכן היה מושיב אותו על ברכיו ליד ההגה בחניה ברכב הצבאי ומסביר לו את מהלכי המכונית "על יבש".
בזיכרונם של תושבים רבים מן היישוב עלי חרותה התמונה של רועי עם תינוק במנשא או בעגלה, בדרך מבית הכנסת או סתם כך ברחוב.