כותרת:
דברים שנאמרו באזכרה במלאת שנה לנפילתו של רועי ז"ל
משפחה יקרה, לוחמים, מפקדים, חברים,
חירותנו כאן בארצנו, ארץ ישראל, אינה מובנית מאליה. יום -יום, שעה- שעה, אנו נדרשים להגן, להלחם על חירותנו זאת. לעיתים זאת התפרצות של מלחמה גדולה ולעיתים זה בקרבות בינות המלחמות, בביטחון השוטף, על גבול הצפון, המרכז והדרום.
עם שוחר שלום אנו, אולם נחושים להגן על ארצנו בנחישות, במסירות ובאומץ לב. וכשאנחנו מדברים על עם, אנחנו מדברים על אנשים, וכשאנחנו מדברים על הגנה באומץ ובמסירות- אנחנו מדברים על טובי אנשינו, בנינו, שעומדים בראש המחנה, חיילים ומפקדים, אוחזים נשק ונחושים להגן על עצמאותנו, יום-יום, שעה-שעה. המשימה היא קשה, תובענית ואל מול פני האויב-מצריכה מסירות ואומץ לב ונכונות להקריב.
ישנם מספר גורמים, אשר יוצקים מוטיבציה ומניעים את חיילינו, מפקדינו בתוך הקושי שתיארתי.
גורמים אלו הם תמהיל של חינוך מבית, אהבת הארץ, אהבת החברים, הפקודים והמפקדים, אמונה בצדקת הדרך ומחויבות לנורמות וערכים, אשר נקבעו על-ידי דורות קודמים של לוחמים ומפקדים,
אם תירצו-מורשת. מורשת היא המצפן, היא המחויבות של דור ההווה, חיילים ומפקדים, לרמת ביצוע בהגנה על המדינה, הן בתחום הערכי והן בתחום המקצועי. המורשת נקבעת על-ידי אנשים, הטובים שבטובים.
רועי קליין ז"ל, הוא קובע מורשת של הדור הנוכחי. הוא, במסירותו ובגבורתו, לנוכח פני האויב בקרב, בבינת ג'בל, קבע את המורשת הכול-כך חשובה להמשך עצמאותנו, שהרי היא, כאמור, קובעת את המצפן הערכי לדורות הבאים.
את רועי הכרתי לראשונה, שעה שהגיע עם צוותו מ"עורב" צנחנים, ליחידת "אגוז" שהוקמה, זה עתה, וזה היה לפני יותר מ-10 שנים, בשנת 1995. כבר אז התבלט רועי בצוותו, כחייל מקצועי, ערכי מאוד וצנוע.
היחידה הייתה בהקמה ויצאה לי הזכות, כמפקדה הראשון, לחנוך ולהכיר היטב את כל הלוחמים וביניהם, כמובן, את רועי.
אני זוכר שרועי התבלט בעיני כחייל מאוד מקצועי ולמרות גופו הצנום-כבעל כושר קרבי מצוין. חייל בעל יכולת ניווט והתמצאות טובה מאוד. בעיקר הפגין, רועי, רוגע ושקט נפשי, אולם עם מעבר משיגרה לאירוע מבצעי, לקרב, הייתה בו נחישות עצומה והתגלות של עוצמה פנימית לביצוע המשימה. בשל כך בחרתי ברועי, מבין צוותו, למסלול קצונה.
הבנתי כי יכולותיו המקצועיות, כמו גם הערכיות-אהבת הארץ, אחריות, מסירות, אומץ הלב, הם אלו אשר אנו צריכים ממפקד, קצין-לוחם, שיבנה לוחמים ויובילם לקרב.
מאוחר יותר, סיימתי את תפקידי כמפקד "אגוז", אולם עקבתי מרחוק אחרי פקודיי לשעבר, מדור מייסדי היחידה, ורועי כמובן ביניהם. עקבתי ושמחתי לראות שרועי בחר להמשיך ולשרת את המדינה כקצין לוחם בצה"ל.
שמעתי אודותיו רק דברים טובים, כמפקד צוות ביחידה, כמ"פ ביחידה, בפעולות המבצעיות בלבנון, לפני הנסיגה ובעת הנסיגה עצמה. לאחר מכן בפעולות עליהן פיקד בלחימה מול הטרור הפלשתיני, באיו"ש. כאשר חזרתי לחטיבה ושרתתי כמח"ט היה רועי בתקופת הלימודים, אולם היה זה אך טבעי, כי יירתם ויעזור לחטיבה בכל עניין ודבר, שיתבקש.
ואכן ,במהלך הלימודים, הגיע ועזר במספר תחומים, תוך שהוא מפגין את רמתו המקצועית והערכית הגבוהה. שמחתי לפגוש בו שוב, אחרי השנים שעברו, וראיתי לפני – קצין בשל, איכותי מאוד. אותן תכונות טובות של יושר, צניעות ומסירות, שאפיינו אותו אז, לפני עשור, נשארו בו, למרות שידעתי, כי עשה דרך ארוכה מאז וצבר הרבה מאוד הצלחות מבצעיות.
ראיתי לפני אדם בעל דוגמא אישית ששמר על צניעותו. כאשר נפצע סמג"ד 51, אייל אסרף, והמג"ד-יניב עשור, ביקש ממני למנות את רועי כסמג"ד נעתרתי מיד לבקשתו. ואכן, למרות הפגיעה בלימודיו, התייצב רועי לתפקיד ומילא את תפקיד הסמג"ד למשך 4 חודשים עד החלמתו של אסרף.
אנחנו, בחטיבה, סימנו את רועי כקצין ליבה ומפקד ,אשר יועד להיות מג"ד בעתיד. לאחר תקופה זו חזר רועי ללימודים ובתום הלימודים חזר שוב לגדוד ,כסמג"ד של עשור. עם תחילת המלחמה, כאשר שמעתי, שחטיבת "גולני" הוקפצה לצפון והיא נכנסת למאמץ המלחמתי, כנגד החיזבללה, חשתי ביטחון וגאווה וידעתי, כי החטיבה, על מיטב לוחמיה ומפקדיה, תעשה הכל כדי להגן על המדינה.
על נפילתו של רועי, בקרב בבינת ג'בל, שמעתי וכמו כולם, הלם בי הכאב על האובדן. כשנודעו הפרטים לגבי גבורתו בקרב, לא הופתעתי. רועי פעל בגבורה, במסירות, בנחישות. רועי קצין ומפקד, שבחייו ובמותו, היווה דוגמא אישית לערכי הדבקות במשימה, אומץ הלב, אהבת הארץ, צניעות. רועי קבע את הרף- גבורתו היא המורשת. מורשת, אשר כאמור, יוצרת את המחויבות של דור ההווה, של חיילים ומפקדים, לרמת ביצוע מקצועית וערכית, בהגנה על ארצנו. משפחה יקרה- אתם שילמתם את המחיר היקר מכל עבור חירותנו- מי ייתן ולא תדעו עוד צער.
ברגשיי כבוד והערכה למשפחה ובהצדעה לרועי ז"ל,
ארז צוקרמן.