שם הכותב:
יפעת - אחות של רועי
כותרת:
דברים שנאמרו בטקס קריאת כיכר על שמו של רועי
אני רוצה לספר לכם על רועי.
לפני 3 חודשים, אחי, רועי קליין נפל בקרב בדרום לבנון.
רועי היה רס"ן בתפקיד סמג"ד של גדוד 51 של גולני. בן 31 במותו.
יום הולדתו האחרון היה גם יום קבורתו. נסיבות מותו הוגדרו כגבורה, לאחר שקפץ על רימון, על מנת להציל את חייליו. רועי לא עשה זאת מתוך פזיזות. הוא היה מאד זהיר, מאד מחושב, אמיץ וקר רוח, ולכן, גבורתו מעידה כיפליים על אישיותו המדהימה שנגלתה לנו, מאחר שבנקודת הזמן הזו, שבה היה עליו לקבל החלטה, הוא עשה זאת מתוך מחשבה.
מחשבה, שבה הבין כי מהקרב הזה הוא כבר לא יצא, ולפחות להציל את מי שניתן.
אני רוצה לספר לכם על רועי, אחי. רועי הילד שגדל והפך לנער ולאיש. רועי נולד כשהייתי בת 5. אני זוכרת את היום שבו הביאו אותו הביתה מבית החולים. הוא היה אז בעיני, עיני ילדה, קטן כל כך בתוך מיטת התינוק הענקית. בן אחרי שתי בנות. איזו שמחה. התינוק גדל והפך לילד. ילד יפה עם עיניים כחולות מדהימות, שאהב לשחק במים ולחקות את אבא שלנו עושה קידוש.
כשגדל והחל ללכת לבי"ס, התגלה כבעל אינטליגנציה יוצאת דופן, כישרוני ובעל פנימיות מדהימה. כל דבר עניין אותו, כל דבר הצית את הדמיון שלו, כל דבר עורר אצלו פרץ של יצירתיות. ואני אהבתי אותו. תמיד הגנתי עליו. כשהיה מושך לאחותי, נעה, בשערות, לא נתתי לה להחזיר לו. כשנעה ורועי רבו, תמיד הייתי לצידו והצדקתי אותו.
הילד גדל והפך לנער, פעיל בתנועת בני עקיבא, גם כמדריך, מצטיין בלימודים, תמיד מרכז סביבו הרבה חברים וכבר כנער מגלה חוש הומור יוצא דופן. לצבא התגייס לאחר שנת לימודים במכינה הקדם צבאית הישיבתית בעלי ושירת את רוב שרותו בסיירת אגוז, כלוחם וכמפקד. במהלך שרותו בסיירת, קיבל תעודת הערכה מאלוף פיקוד המרכז על פעילות מבריקה, נגד מחבלים, אותה תיכנן ועליה פיקד בהר עיבל. בשנים האחרונות הוא שילב את חיי הצבא, בהם בחר כדרך חיים מקצועית, עם אידיאולוגיה עמוקה וכנה: הגנה על המולדת ועל עם ישראל שכל כך אהב. במהלך שרותו הצבאי, הקדיש הרבה זמן ללימודי תורה וקודש, שבהם התעלה עד כמעט דרגה של דיין. הוא הקדיש זמו גם ללימודי תואר וסיים בהצטיינות יתרה לימודי הנדסת תעשיה וניהול.
את פרוייקט הגמר במסגרת לימודיו, בחר לעשות על תכנון וייעול של אירגון הצדקה "לתת".
הוא יכל, כמו כל אדם אינדיבידואליסטי, במדינה שלנו כיום לבחור אירגון, שבו היה בונה מודל למיקסום רווחים וכד', אך בחירתו לוותה בשיקול של תרומה לקהילה ומעשה חסד.
אני רוצה לספר לכם שהוא היה איש חכם, עם צחוק מתגלגל והומור נדיר, וצנוע, שלא ניסה להתבלט ולהחצין את כישוריו. הוא היה איש משפחה, גם של משפחת הגרעין - של אישתו, שרה ושני ילדיו, גלעד ויואב וגם של משפחת המוצא - הורי, אחותי ואני. הוא ניגן בסקסופון, הוא היה חבר, הוא היה מפקד ומנהיג. אחי. אני רוצה לסיים ולהודות לכל האנשים שלקחו חלק בטקס החשוב הזה ומקווה, שבכל פעם שתעברו בכיכר הזו, תיזכרו ברועי, תחשבו עליו, תספרו עליו לילדיכם ולמכריכם ותדעו, שהיה גיבור, אציל נפש, אדם ייחודי ויוצא דופן. ואנו אוהבים אותו מאד.