כותרת:
מכתב שכתב דורי - פקוד בצוות אגוז
הלם בקו"ם- ככה הייתי מגדיר, באופן המדויק ביותר, את השבועות המסיימים של חודש נובמבר 1996. הלם שטרף את מוחי הצעיר והמבועת, ושיווה לפניי צבע בהיר צועק, (ללא ספק בהיר מדי, עבור מי שבישרו לו בזה הרגע שהוא מתעתד לבלות את שלושת שנותיו הקרובות בחטיבה ה"חומה"). ההלם חלף אמנם תוך ימים ספורים, אך מטען הקושיות העצום שממנו הורכב בשבילי המושג צה"ל באותם ימים, רק הלך וגדל, הלך והתמלא. הצבא היה חידה ענקית. מסקירה מהירה של הדמויות המסודרות איתי, בשלשות הרופפות והמותשות שהקמנו אחרי הגיבוש ליח"טיות של גולני, הצלחתי לקלוט כמה פרצופים ששידרו את אותו מסר סתום ומהורהר לעולם, כל אחד בדרכו שלו. הוקל לי מעט. יום שישי אחרי הגיבוש- מחכים לשיחת מ"מ ראשונה- רועי נכנס בהליכה מהירה ראש מעט קדימה מבט רציני, דרוך, כמעט ולא יכול להתאפק עוד מלהוציא החוצה את דבריו הראשונים, כקצין צעיר, למי שמרגע זה ואילך יהיו חייליו, חניכיו, ובמידה רבה בכל הקשור לעולם הצבאי- יציריי כפיו. המפקד המ"מ מזכה אותנו במשפט אחד בלבד: "אתם מתחילים מסלול ביחידה חדשה של צה"ל- אף אחד לא מזכיר את שם היחידה, לא מספר כלום בבית, ולא מדבר על זה עם אף אחד מסביב". "זהו"? חשבתי לעצמי? מה עם "שק הקושיות" הענק שהבאתי איתי לכאן, שהולך וגדל ומכביד לי על הכתף (שכנראה עוד לא ממש מכירה את המונח כובד באמת). באותו יום שישי יכולנו אני ושאר טירוני "אגוז" הטריים לקבל לא מעט מידע לגבי היחידה, בכתבות ענק שפורסמו בכל מוספי השבת- היחידה החדשה של צה"ל נחשפה. מאוחר יותר ככל שצללנו חבריי ואני לתוך עומקם של הטירונות והמסלול, למדתי להבין את פשר השיחה הראשונה הזו. היום אני מאמין שהמשפט הקצר אך המחושב הזה, היה הדרך של רועי להתחיל בחינוכו הצבאי, מאחת הנקודות הערכיות המשמעותיות ביותר עבורו- הצניעות. בהמשך יחתוך ערך הצניעות כמעט את כל משימותינו כמחלקה וכצוות: "עבודה שקטה", בלי צעקות מתחת לאלונקה, בלי קריאות קרב מיותרות. האמת היא שרועי לא ניזקק ליותר מדי הסברים, שכן עמד לרשותו אמצעי ההסברה החזק ביותר שיכול קצין צעיר לבקש- "הוא עצמו"- רועי, או במונחים יותר מקובלים "דוגמא אישית". ובאמת מספיק היה לעקוב אחר התנהלותו ומעשיו של המפקד המ"מ. בשביל לקבל שיעור מעלף על צניעות בפועל, במעשים יום יומיים, בסגנון דיבור, ובאופן ביצוע המשימות. לאט, לאט גם עזר לנו רועי להתיר את סבך השאלות והדילמות שמתהווה אצל כל טירון בהתנגשותו הראשונית, עם המערכת הצבאית. שיחות המחלקה השבועיות בסיכום כל שבוע, הפכו במהרה לאירוע מיוחד, להזדמנות נדירה לשמוע את רועי, מדבר, מסביר, שואל, מקשיב- למעשה חושף בפנינו את יכולת הניתוח הנדירה שלו, את דרך המחשבה הנקיה, הבהירה וההגיונית באמצעותה "פתר" בשבילנו את כל צה"ל כולו. אני זוכר את עצמי מהופנט בשיחות הללו, מקשיב ובולע כל משפט ומילה, לפי מיטב זכרוני השקט והקשב שררו לכל אורך השיחה, ונבעו מהיות חבריי לצוות בהלך רוח דומה. אכן, במערכת צבאית, של היררכיה עיקשת, של שרשרת פיקוד מובנת ומקובעת, קצין המדבר בשם ההיגיון, השכל הישר והמחשבה הכנה, הוא אינו ענין של מה בכך. לעולם לא הצלחתי להודות לרועי על כך, על הדרך בה עודד אותנו לחשוב, לפעול מתוך הבנה אמיתית של התמונה הכוללת, ולא מתוך ציות בלבד. עברו המון שנים מאז, כמעט עשור. לפני חודש בערך פגשתי את כפרי, לברי לצוות מאותם ימים, באוהל בבסיס אליקים שבצפון, בנסיבות שלעתיד יתבהרו ב"מלחמת לבנון השניה": "פגשתי את קליין" הוא מדווח לי, "התפללנו ביחד בבית כנסת- הרגשתי כמו בטירונות". ואכן גל אדיר של תמונות, תחושות וחלקי משפטים הציפו כל תא אפשרי במוחי והחזירו אותי עשר שנים אחורה. זו היתה הפעם האחרונה שמאסה כזו של זיכרון, תחת שם הקוד "רועי קליין" עלתה במוחי, בדרך נעיצה, מלאת התרגשות והתרפקות על העבר. אני מנסה לשרטט כאן במילים, תמונת זיכרון שהולכת איתי מאז שזכיתי לפגוש את רועי ולהיות תחת פיקודו. לתאר נקודת מבט אחת, של חייל ב"צוות רועי". חייל שמברך כל יום על המפקד המוכשר שזכה בו, על הרגשת הביטחון והגאווה שמצטברת אצלו רק מתוך הידיעה שרועי נמצא שם מוביל אותו, גם אם לאותו חייל לא ברור בדיוק לאן הולכים, (והוא לא ממש במצב פיזי מתאים בשביל לנסות לחשוב על זה ממש עכשיו). חשוב לי להגיש לכם, למשפחה של רועי, את נקודת המבט הזו שלי, מצומצמת וחטופה ככל שתהיה, כיוון שבעצב רב אני מבין שזו הדרך היחידה עבורנו להמשיך ולהכיר אותו. אני יודע שרועי היה הרבה יותר ממפקד של חייל במסלול, הוא היה בן של הורים, אבא של ילדים, חבר לחיים ובעל של אדם אחר שאינני מכיר, סך כל נקודות המבט הללו הם מה שנותר לנו, ונוצר בי צורך עז אתמול בלילה להעשיר את התמונה בנקודת מבט נוספת, ולהעביר אותה לכם, שתוכלו לספר, לדמיין, ולהכיר עוד נדבך שאולי היה קצת נסתר מכם בעבר. אני אפסיק עכשיו- אני חנוק מעצב- ולא מסוגל יותר לכתוב. שלכם- דורי מ- "צוות רועי" (רועי לא הסכים שנשתמש בשם- "צוות קליין" כפי שנהוג ברוב היחידות).