כותרת:
דברי הספד שנאמרו בשלושים לנפילתו בקרב בלבנון
ראש חודש אב תשס"ו – נפלת בקרב גבורה בלבנון. תחילתה של לחימה קשה בלבנון. בתוך ימי האבל נקראתי ללבנון. את פרשת ואתחנן – הפרשה שלך לא הספקתי לשמוע עקב נוהל הקרב הצפוף. שבת אח"כ, בהפסקה קצרה בין הלחימה, הייתי מוכרח להשלים את הפרשה שלך. לקרוא, לנסות להתחבר, להפנים, להבין, להיפגש שוב עם האישיות שלך, מתוך פרשת הבר מצווה שלך. לשמוע את דבר ה' כפי שהוא מתגלה אלינו בפרשה זו. לא הייתי צריך לקרוא הרבה – שלושה פסוקים ראשונים והכל מובן – המהות, האישיות. משה רבנו מתחנן אל ריבונו של עולם להכניסו לארץ ישראל – "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור. ה' אלוקים, אתה החילות להראות את עבדך את גודלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמיים ובארץ, אשר יעשה כמעשיך וכגבורותך. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן..." – הרגשתי כאילו אתה עומד לפני הקב"ה ומתחנן להישאר בארץ... כאילו אנחנו, החברים, המשפחה, שרה - כולנו מתחננים לפני ריבונו של עולם שתישאר איתנו... "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון". הלבנון – לא יכולתי להמשיך בפסוקים. הלבנון של רועי קליין. פסוק שלישי בפרשה. רש"י במקום מסביר הכל – מסביר מי אתה רועי קליין ? לאן הצלחת להגיע ? רש"י מפרש: "ההר הטוב" – זו ירושלים, "והלבנון" – זה בית המקדש. אצלך, הלבנון היה בית המקדש ! כל כך פשוט, כל כך עמוק ! לא שבשבילך שם היה בית המקדש ממוקם, אלא שאצלך המשימה בלבנון היא קשורה באופן ישיר לבנין בית המקדש. הלחימה, הצבא, אצלך זה בעצמו בנין האומה, בנין המקדש. איפה יש לנו עוד נשמות כאלו שאצלם משימות כאלו, חיים של לחימה, של צבא, הם בית מקדש באמת, בית מקדש לא של אבנים, אלא כמקור של חיים, של התקדמות , של התעלות ?! המשכתי לקרוא בפרשה – קשה, קשה לקרוא, מרפרף על הפסוקים ומגיע לעשרת הדיברות. מי זוכה שתהיה לו שייכות כזאת לעשרת הדיברות ?! ממשיכים בפרשה שלך – תחילת "שישי", הפסוק מתחיל – "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – נזכרים בך...כל כך פשוט, כל כך טהור, כל כך נחוש, כל כך עוצמתי, כל כך מרומם, מרומם אותנו. ידענו, החברים הקרובים, מי שהסתכל בעין בוחנת בשנים האחרונות, ידענו שהתחלת (או בעצם התחלתם - כמשפחה) בטיפוס אין קץ. ללא פשרות, ללא לבטים - שהתקדמת מאד בשנים האחרונות, ביושר באומץ בהשקעה עצומה, אני מדגיש בהשקעה עצומה – הכל ידענו. היה לנו רק קשה לדעת - לאן הצלחת להגיע ? לאיפה הגעת בטיפוס ? בהסתערות ? לאיזו מדרגה ?! ל- אלף אלף - לאהבה ולאמונה ?! לבינה ולברכה ?! לחיל ולחוסן ?! – נראה שעברת את המדרגות הללו עוד בתקופת קורס מפ"ים. בשנתיים האחרונות - לאיפה הצלחת להגיע בשנתיים האחרונות ? על יד מה זכינו לעמוד ? למה נחשפנו ? ממה התברכנו כולנו ? איפה עמדת ?? זה היה הטכס והטוהר ?! העוז והענווה ?! אני ממש לא מבין במדרגות רוחניות, אבל האם יכול להיות שזכינו מידי פעם לקריאה ולקדושה, רועי ?! בסוף בוודאות זכינו לקריאה ולקדושה. קדושה ארץ ישראלית אמיתית. מאז שנהרגת כל הזמן מתנגנות לי בראש המילים והמנגינה "קדושה , קדושה אני מבקש, קודש הקודשים אני מבקש" – כאילו שהנשמה שלך משוחררת עכשיו לשיר את המילים הללו. אני מרגיש שזו התמצית שלך. רועי, שלושה שותפים בהווייתך, שלושה שותפים מלבד הקב"ה, בעיצוב אישיותך - הם אלו שבזכותם אנחנו זכינו להיפגש איתך: 1. המשפחה, משפחת קליין – הם שנטעו בך תכונות כל כך מיוחדות של שמחה, טהרה, יושר, אמת, ענוה, אהבת העם והארץ וגם צחוק מתגלגל. תכונות ששימשו כתשתית מוצקה לבנין שבנית. אם הייתי משתמש בסגנון הצבאי של רועי הייתי אומר לכם שושנה,אהרון יפעת ונעה : "אנחנו פה יחד איתכם - לנצח . נקודה." 2. שרה – תודה. תודה שהיית שותפה לרועי. שותפה להתרוממות מדהימה בשנים ספורות של בנין הבית. מאז שהתחתנתם פשוט פרחתם. לא רק אנחנו, גם רועי יודע שבלעדיך הוא לא היה מצליח לבנות את כל מה שבנה. 3. עולם התורה, החברים הטובים שלך ,רועי, מעולם התורה – אנחנו יודעים שרועי היה זקוק לכם כמו אויר לנשימה ואתם הייתם הנשמה שלו, הנשמה שהחייתה אותו. תודה לכולכם שזיכיתם אותנו לפגוש נשמה כל כך גדולה. שום דבר לא הלך לאיבוד ! שום דבר לא ירד לטמיון ! הגוף שלך רועי איננו איתנו יותר, אבל התחושה החזקה היא שנשמתך, שהווייתך צרובה בנו לעולמים, זה מה שנותן לנו את הכוח. קשה, קשה להתחיל את חודש אלול בלעדיך. קשה להתחיל חודש של סליחות, ללא סמג"ד, שהוא בעצם חייל עיקש של התקדמות והשתלמות, שאצלו כל שנה יותר גבוהה מהקודמת. קשה, האחריות היא כבדה יותר על כל אחד מאיתנו. קליין, אנחנו מתחייבים לנסות, לנסות להתקדם, לנסות לינוק, לנסות ולהתברך עוד ועוד מאישיותך. אשרינו שזכינו להיפגש איתך. יהי זכרך ברוך. באהבה, אסי