שם הכותב:
תת אלוף שמואל זכאי
כותרת:
דברים שנאמרו לזכרו של רועי באזכרה במלאות 4 שנים לנפילתו תש"ע
משפחת קליין, חברים של רועי ומוקירי זכרו.
בתום מלחמת יום הכיפורים עת שבו הלוחמים משדות הקרב הושר בפיהם שיר שהפך למשאלת לב: "את הגשם תן רק בעיתו ובאביב פזר לנו פרחים ותן לשוב ולראותו יותר מזה אנחנו לא צריכים".
משפחת קליין, לדאבון ליבנו אנחנו לא יכולים לשוב ולראות את רועי. אולם להיזכר, להזכיר, לחנך ולהנחיל את מורשתו אנו מחוייבים.
אישיותו הייחודית של רועי, אמונתו המוחלטת במשפחתו, בחבריו, בחייליו, ביחידתו, בתורתו ובמדינת ישראל.
מעשה חייו שהוא ציווי חיינו, את כולם חובה עלינו לשמר, לזכור ולהנחיל. כי רועי היה בחייו איש מופת, רועי היה כל מה שטוב, יפה ונכוןבארץ הקשה הזו.
רבותיי, לצערי הרב, לאורך השנים בהן פיקדתי ולחמתי, איבדתי איבדנו את מיטב חיילנו חברנו ומפקדנו. את כולם אני זוכר, אבל את רועי אני זוכר במיוחד.
בין רועי לביני, כך אני רוצה להאמין היה קשר שחרג מהקשר שבין מפקד לפקודו. קשר לא של מילים, קשר של שתיקה, קשר של הבנה במבט. מבט, אשר כל מי שהכיר ואהב את רועי, לא יוכל לשכוח לעולם.
לרועי היו עיניים לא רק שרואות הכל, אלא עיניים שגם אומרות הכל. עיניים שניבט מהן הכל, טוב הלב, החברות, הרעות, הנחישות, אומץ הלב, האמונה בדברים הכי בסיסיים של האדם. עיניים שכולן מקרינות טוב לב, נתינה אין סופית ודבקות בערכים הכי אמיתיים ונכונים של החיים.
רבותיי, על מעשה נפילתו של רועי וגבורתו סופר ויסופר עוד הרבה. אנשים רבים שואלים אותי, איך אדם מגיע לדרגה כזו גבוהה של מסירות נפש? התשובה שלי היא, שבשביל להבין צריך היה להכיר את רועי, מי שהכיר אותו יודע. אצל רועי הכל היה ברור, בהיר ונכון.
נכבדיי, שלא נתבלבל ולא נשכח. אדם אוהב חיים היה רועי, אהב אהבה עזה את משפחתו, את הוריו, את רעייתו ואת ילדיו, אהב את חייליו, את עמו, את מדינתו,אהב אהב ואהב, אהב ללא גבולות וללא מעצורים. אהב בשקט, אהב באצילות, אהב ללא מילים גדולות, אהב בפשטות, אהב כמו שאדם צריך לאהוב.
כי רועי היה קודם כל אדם. אדם במלוא מובן המילה, לא אדם פשוט, אלא פשוט אדם. אדם מזוקק, חף מכל פוזה, מכל זיוף, אדם שפיו וליבו שווים. הפגישה הראשונה שלי עם רועי היתה בלבנון. הוא מפקד צוות ביחידת אגוז ואני מפקד החטיבה המזרחית בגזרת הלבנון. רועי הלך בראש הצוות שלו. "צוות קליין" לאחר היתקלות מוצלחת באזור מבצר הבופור. בתחקיר שלאחר ההיתקלות הוא תיאר לי בפשטות, בצניעות, עם המעטה בערך ההחלטות שקיבל, לא פיאר ולא רומם את מעשיו, שיבח רק את חייליו וחסך מילים על עצמו.
מאותו מפגש ידעתי- זן נדיר. זהו בדיוק האדם שאני רוצה שיפקד על בני, בידיו אני רוצה להפקיד את היקר לי מכל. במרוצת השנים שלאחר מכן, פיקדתי על רועי ואני כבר מח"ט גולני והוא סמ"פ ומ"פ באגוז. בתקופה זו רועי התלבט בהקשר של המשך דרכו בצבא, או בבחירה בדרך אחרת של נתינה ותרומה.
היו לנו שיחות ארוכות, שיחות שלא אשכח לעולם. שם, בפשטות ששבתה אותי רועי דיבר על ערכים, משפחה, לימודי תורה, לימודים אקדמאים, על לוחמים, מפקדים ודבקות במשימה, רוח לחימה, דמות החברה והמדינה. על כל אלה רועי דיבר בכנות, בפשטות, בחוכמה ובעיקר בבישנות ובצניעות שכבשה את ליבי. כשהגענו ביחד למסקנה כי עתידו של רועי בחטיבת גולני, הרמתי טלפון לראש אכ"א ואני זוכר את המילים שאמרתי לו: "אלעזר, תאשר את לימודיו, כי אני מבקש בקשה עבור מי שעתיד להיות מח"ט גולני. דורון קצין השלישות שלי שישב לידי אמר לי בגמר השיחה, זכאי, מעולם לא שמעתי אותך מדבר כך על קצין. ואמרתי לו: דורון, מעולם לא פגשתי קצין כמו רועי.
משפחת קליין, לא נוכל להשיב את היקר מכל, אבל נוכל ואנו מצווים לחנך את ילדינו, לחנך את הלוחמים והמפקדים בגולני ובצה"ל על דמותו של רועי. דעו, כי סיפור חייו, מורשתו של רועי, זכרונו, ימשיכו ללוות עד עולם דורות של לוחמים ומפקדים אשר יעוצבו ברוח חייו וגבורתו של רועי. מי יתן ונדע כבני אדם, כיהודים, כישראלים, כעם כחברה וכמדינה להיות ראויים לגודל האובדן.