רועי יום חמישי, ב' באב, רבע לתשע בבוקר. אני יושב בבית המדרש מסתכל על המקום שבו רועי ישב ולמד עד קצת לפני פחות משנה. התמונות צפות ועולות איך כל בוקר אני מגיע לבית המדרש בשעה 6:00 בטוח שאני ראשון הלומדים, אבל טעות בידי, רועי כבר שם. חמש וחצי בבוקר, רועי כבר מגיע לבית המדרש - לימוד משותף בחברותא עם הרב קשתיאל. רוב הלומדים בשעה זו של היום, שעה של דמדומי שחר, לומדים לימוד יותר קל שמושך את הלב, אבל הם, ספרים גדולים פתוחים למולם, ראשונים ואחרונים והם שוחים בעולמה של תורה. לימוד זה היה ממשיך לאורך כל שעות היום, רועי מסדר את הלוז שלו לפי הרב קשתיאל – קופץ למכללה רק מתי שממש צריך. זכיתי לשבת לידו בבית המדרש ולראות תלמיד ששותה בצמא את דברי רבו. תלמיד שיושב ולומד בשקט ובענווה ללא שום גינונים חיצוניים ופשוטו עמל על התורה. ברגע שקיבלנו את ההודעה המרה אמרתי לעצמי בודאי הרגיש רועי שזמנו קצר, ומקום ההתגדלות וההתעלות זה דווקא בעולמנו שלנו ולכן ניצל כל שנייה להתגדלות ושקידה בתורתנו הקדושה ומתוך זה חזר לאחוז בכלי המלחמה למען תקומת עמנו במדינה. הדבר שהכי אהבתי ברועי היה שמי שלא ידע שרועי סמג"ד (כאשר רועי הלך בלי מדים), לעולם לא יכול היה לנחש שרועי איש צבא. רועי בפשטותו, צניעותו והענווה שלו לא יצר מסביבו דמות קשוחה של מפקד קשוח ורציני שכל העולם תלוי על כתפיו, אלא בשקט ובפשטות התהלך בדרכי חייו. גם כאשר שאלתי אותו איך התפקיד ? אמר: אתה יודע סמג"ד – לא עושה שום דבר... ובהתהלכי ברחובנו, רחוב השקד זוכר אני את הימים בהם גרנו בשכנות. איך מיד עם בואנו לישוב כבר שרה הזמינה אותנו לארוחה בשבת שנכיר אנשים. אני זוכר איך רועי היה מגיע עם גלעד לחצר ומבקש רשות לקטוף ענבים מהגפן, מקפיד שגלעד יקטוף, שידע איך קוטפים... וכמה פעמים כאשר הייתי עולה לכולל רועי עוצר לידי ולוקח אותי טרמפ... יחסר לי הפשטות הנחמדות שלו. לדעת שמהלך בתוכנו איש גדול, הן ברוח והן בצבאיות, שבחר להלך בתוכנו בפשטות, ענווה וצניעות, ממעט במילים ומרבה במעשים, מתוך הבנת גודל משימתנו ותפקידנו. רועי, לא הייתי חייל שלך וגם לא בדיוק החבר הכי טוב וצמוד שלך, אבל זכיתי להיות שכן, שכן לתורה בבית המדרש, שכן לחיי משפחה ברחוב השקד, והיום לאחר שהושברנו ונפל החלל מסתכלים לאחור ונזכרים בכל אותם דברים שהיו שזורים בחיי היום יום. אני יודע, איבדנו אדם גדול, אדם שקיבלנו ממנו המון. אדם, שאפשר להגיד עליו ששייך לאותם נשמות מיוחדות שהופיע ריבונו של עולם דווקא בתקופה זו, תקופה של עם ששב לארצו ומתחיל להתנער מאבק הגולה. "היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממידת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו" (אורות המלחמה). תנצב"ה אמיר סנדלר, עלי