שם הכותב:
לאה יהלום, אמא של רח
חיפה, יום העצמאות, 24/4/07 שלום, בערב יום הזיכרון צפיתי בסרט על אחיך, ז"ל. התרגשתי עד דמעות וההתרגשות כלל לא חלפה גם כשהסרט נסתיים. כמובן שהלב נשבר מגודל האסון וגודל האבידה להורים, למשפחה ולרעיה הצעירה ושני בניה וגם לכל מי שהסתכל בסרט. אך למרבה הפלא המסר שנשאר בלב ובמוח של הצופה הוא אופטימי. אולי בגלל החיוך הכל כך מתוק ויפה וטהור של אחיך ז"ל בכל השלבים של חייו הקצרים, ואולי בגלל הפלא שהתרחש מול עינינו כשאנו רואים איזו עוצמה רוחנית יש לצעיר זה העדין והצנום. "ילד טוב" כזה... ואיך העוצמות, הרוחנית והריגשית והשיכלית מתאחדות בו. בסוף הצפיה בסרט ישנה הרגשה שכל אחד מאיתנו חייב להתאמץ ולהיות טוב יותר וחזק יותר, ומכיוון שבסרט צפו מליונים מהישראלים, השפעתו תהיה הרבה מעבר ליום הזיכרון... תודה לך. אני עכשיו אדם אחר. לאה יהלום, אמא של רחל וחוה, השכנות שלך.